חוק פיצויי פיטורים, אשר נחקק כבר בשנת 1963 קובע שכל עובד אשר הועסק ברציפות במקום עבודה במשך שנה אחת לפחות יהיה זכאי, בעת סיום יחסי עובד מעסיק, בנסיבות המפורטות בחוק, בפיצויי פיטורים.
החוק קובע בין השאר, שגובה הפיצויים, סכום הפיצויים, לו זכאי העובד יהיה בגובה שכרו החודשי האחרון כפול מספר שנות העבודה.
עד ביצוע תיקון 3 לחוק קופות גמל, אשר נכנס לתוקף בראשית שנת 2008 ניתנה אפשרות למעסיק להפקיד כספים בקופה מרכזית לפיצויים, כספים אשר יאפשרו לו לשלם פיצויים לעובדיו בעתיד, בעת שיסתיימו יחסי עובד מעסיק והעובד יהיה זכאי לקבל פיצויים עבור תקופת עבודתו אצלו או לחילופין להפקיד כספים על שם העובד בחשבון פיצויים אישי. רבים היו המעסיקים שעשו שימוש בקופה מרכזית לפיצויים כי בה לא היה שיוך שמי לעובדים ספציפיים וחופש התמרון היה בידי המעסיק. רצה לעשות שימוש בכספים שצבר בקופה כדי לשלם פיצויים עשה, רצה לשלם פיצויים ממקורותיו השוטפים יכול היה גם זאת לעשות. הקופה התנהלה על שם המעסיק ללא זיקה לעובדים ספציפיים.
כניסתו לתוקף של תיקון 3 לחוק קופות גמל חסם את האפשרות של מעסיק להמשיך ולהפקיד כספים בקופה מרכזית לפיצויים והדרך היחידה שנותרה לו כדי לייצר חיסכון לשם תשלום פיצויים עתידי לעובדיו היה בקופה אישית לפיצויים על שם העובד.
במקביל, בראשית שנת 2008 נכנס לתוקפו צו הרחבה לפנסיה חובה במשק, אשר קבע שמעסיק יפקיד כספים על שם עובד שכיר המועסק על ידו בקופת גמל לקצבה, הן כספי תגמולים והן כספים על חשבון פיצויים.
שיעורי ההפקדה לקופת גמל לקצבה בשנת 2008 היו מזעירים (2.5% סך הכול, חלק עובד, חלק מעסיק ועל חשבון פיצויים, כאשר על חשבון פיצויים שיעור של 0.83% בלבד). אומנם שיעורי ההפקדה עלו באופן מדורג מידי שנה כאשר שיעור ההפקדה על חשבון פיצויים מסתכם מאז שנת 2014 בשיעור של 6%.
זאת אומרת ההפקדה החודשית, השוטפת לתכנית פנסיונית על שם העובד על פי צו ההרחבה לפנסיה חובה במשק נמוכה מחבות הפיצויים של המעסיק כלפי המועסקים על ידו.
הסכומים שמפקיד המעסיק על שם העובד לצורך תשלום פיציים עתידי נמוך מהסכום שיידרש לשלם כפיצויים בעת סיום יחסי עובד מעסיק בנסיבות בהן יהיה זכאי העובד לקבל פיצויי פיטורים.
אומנם למעסיק אפשרות להפקיד בקופה על שם העובד על חשבון פיצויים 8.3% מן השכר המובטח של העובד על מנת למלא את מלוא התחייבותו לתשלום פיצויים לעובדיו, אך אם הוא מסתפק בהפקדה של השיעור המינימלי שנקבע בצו ההרחבה, 6%, הרי בעת סיום יחסי עובד מעסיק יידרש בביצוע השלמה של סכום הפיצויים לו זכאי העובד.
העובדה שככל שחולף הזמן, וותק העובד במקום העבודה גדל ופועל יוצא גדל סכום הפיצויים לו יהיה זכאי, הרי הפער בין הסכום הנצבר על שם העובד בחשבון פיצויים בקופה על שמו לבין חבות הפיצויים של המעסיק כלפי העובד הולכת וגדלה.
מעסיק המחליט על שיעור ההפקדה על שם העובד ראוי שישקול את ההחלופות ויהיה מודע לחובות החלות עליו הן בביצוע ההפקדות השוטפות והן אלו שיחלו עליו בעת סיום עבודתו של מי שמועסק על ידו.
פורסם ב"משאבים"